שוב חוזרת המנטרה על "היערכות ביטחונית לקראת הרמדאן". שוב מתפרסמות כתבות שבהן קציני משטרה וצבא מזהירים מפני תרחישים אפשריים בימי הצום. שוב מציגים את החודש הקדוש כאירוע נפיץ שיש להיערך אליו בכוננות מיוחדת. דמיינו לרגע אזהרות דומות המתפרסמות ערב יום כיפור בניו יורק. אין ספק שהדבר היה נתפס כהסתה בוטה.
רמדאן הוא הצום הארוך והמאתגר ביותר עבור קרוב למיליארד מוסלמים ברחבי העולם. זהו חודש מרכזי עבור שכנינו המוסלמים, החיים במרחב שבו הקים העם היהודי את מדינתו. למרות זאת, הממסד הפוליטי והביטחוני מתעקש למסגר אותו שוב ושוב כחודש טעון ומסוכן. במקום לראות בו הזדמנות לחיזוק אמון ושכנות טובה, בוחרים לצבוע אותו בצבעים של איום.
יש מי שמתפרנסים מתדמית של מומחיות לחברה הערבית והאסלאמית וממשיכים ללבות חשדנות. יועצים במערכת הביטחון מזינים מסרים תקשורתיים מוקדמים על "פוטנציאל הסלמה". הרמטכ"ל אייל זמיר פרסם אזהרה שלפיה החודש עלול להיות מלווה בהסלמה ביטחונית, והבהיר כי כל ערעור יציבות בגדה המערבית יחייב הסבת כוחות מגזרות אחרות וגיוס מילואים. בפועל, המתיחות האזורית הרחבה יותר, לרבות העימותים בזירה הבינלאומית, היא שמשפיעה על המצב, ולא עצם קיומו של חודש הרמדאן.
מפכ"ל המשטרה דני לוי קיים יחד עם משרד הפנים פגישת היערכות עם אימאמים ואנשי ציבור מהחברה הערבית. במקביל, נשלחו שוטרים לרשום דוחות בגין חריגה מעוצמת הכריזה במסגדים בתל שבע, לקייה ולוד. צעדים אלו נתפסים בעיני רבים כאכיפה בררנית. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר קידם תקנות המאפשרות למתנדבי משטרה להטיל קנסות בתחום איכות הסביבה ללא הגדרה ברורה של העבירות, מצב היוצר פתח ממשי לאכיפה סלקטיבית כלפי מסגדים ומוסדות דת.
כדי להבין את עומק המשמעות של הרמדאן יש להתבונן בשגרת חייהם של הצמים. תחילת החודש נקבעת על פי ראיית הירח. השנה הכריז מופתי ירושלים על תחילת הצום ביום רביעי, בתיאום עם מופתי סעודיה, בעוד מדינות אחרות במרחב הערבי ציינו את היום הראשון ביום חמישי. עצם הפער מלמד על אופיו הדתי והקהילתי של ההליך, שאינו נשען על מנגנון פוליטי אלא על מסורת דתית רבת שנים.
הצום נמשך מעלות השחר ועד שקיעת החמה. זמני האימסאכ והאפטאר דומים במובנים רבים לזמני יום כיפור וכניסת ויציאת השבת במסורת היהודית. לפני עלות השחר קמים הצמים לארוחת סחור שנועדה לאפשר להם להחזיק מעמד לאורך יום שלם ללא מזון ושתייה. מדובר במאמץ פיזי ונפשי משמעותי, המחייב ריסון עצמי ומשמעת אישית.
בישראל שגרת העבודה והלימודים כמעט ואינה מותאמת לשעות הצום. פועלים יוצאים לעבודתם כרגיל, תלמידים וסטודנטים מתייצבים בבתי הספר ובאוניברסיטאות לאחר לילה קצר במיוחד. יש מקומות עבודה המגלים התחשבות ומאפשרים יציאה מוקדמת כדי להגיע בזמן לארוחת שבירת הצום, אך אין מדיניות רחבה המסדירה זאת.
לאחר האפטאר מתקיימות במסגדים תפילות התראויח. ילדים וצעירים שאינם משתתפים בתפילות מוצאים עצמם לא פעם משוטטים ברחובות בהיעדר מסגרות תרבות ופנאי. מי שמבקר במדינות ערב מגלה כי חיי תרבות עשירים מתקיימים דווקא בשעות הלילה של רמדאן, לאחר התפילות. אזרחים רבים נוסעים לרמאללה או לעמאן כדי לחוות את האווירה הייחודית של החודש. בישראל, לעומת זאת, ברוב היישובים הערביים מתכנסים המשפחות בבתים, והמרחב הציבורי נותר דל בפעילות.
התפילות במסגד אל־אקצא, השני בחשיבותו לאסלאם, נחשבות לאירוע מרכזי בכל יום מימי החודש. בלילות חמישי יוצאים אוטובוסים, רבים מהם נתרמים לזכר קרובי משפחה, להסעת מתפללים אל המקום. בשנים האחרונות ננקטו צעדים נגד עמותות שסייעו למתפללים שהגיעו לירושלים, ופעילים הורחקו ממסגד אל־אקצא לתקופות ממושכות. השנה אין תיאום עם הווקף בנוגע לנוהלים בתוך המתחם, לרבות סוגיית הכנסת מזון לארוחות האפטאר.
נוסף על כך נמשכים השינויים בסטטוס קוו באל־אקצא שהובלו בשנתיים האחרונות, ובהם היתרי תפילה וקיום חוגי לימוד בחלקו המזרחי של המתחם. זאת אף על פי התחייבויות קודמות שניתנו לירדן, שקיבלה על עצמה אחריות לשמירה על המסגדים בירושלים. במקביל החליטה ישראל לאפשר כניסת עשרת אלפים פלסטינים בלבד מהגדה המערבית בימי שישי במהלך החודש, בכפוף להגבלות גיל, וכן להאריך את משך ביקורי היהודים בשעות הבוקר.
בחברה הערבית גוברים החששות מפני תרחיש של הסלמה פנימית. אירועי מאי 2021 בערים המעורבות הותירו צלקת עמוקה. ביישובים שונים הוצבו חסימות ובטונדות, ובהם לוד, טראבין, ג'סר א־זרקא ופרדיס. תקריות שבהן נהרגו אזרחים במהלך עימותים עם שוטרים חיזקו את תחושת חוסר האמון והפחד מפני הידרדרות נוספת.
רמדאן הוא בראש ובראשונה חודש של ריסון עצמי, חשבון נפש ונתינה. המוסלמים מצווים בו להפריש צדקה ולתמוך בעניים. נהוג להזמין שכנים, חברים וקרובי משפחה לארוחות משותפות המחזקות את המרקם החברתי.
אחד משיאיו הרוחניים של החודש הוא ליל ה־27, לילת אל־קדר, הלילה שבו על פי המסורת הורד הקוראן לראשונה. בקוראן נאמר עליה "שלום היא עד עלות השחר". פסוק זה מגלם את מהותו של החודש. היסטורית עוצב רמדאן כחודש של עבודת אלוהים, העמקה רוחנית ושיפור יחסים חברתיים, לא כחודש מלחמות. אמנם התרחשו קרבות בתקופות שונות במהלך החודש, אך הם לא נבעו ממהותו הדתית. עצם הצום, הכרוך בצמצום פעילות גופנית, עומד בסתירה לטענה כי מדובר בחודש של מלחמה או ג'יהאד.
הניסיון להפוך את רמדאן לאירוע ביטחוני מעמיק את הדה־לגיטימציה כלפי דתם של אזרחים רבים במדינה. שמירה על חופש הדת והפולחן היא אבן יסוד בכל חברה דמוקרטית השואפת לרב־תרבותיות ולכבוד הדדי.
מרכז מוסאוא משיק קמפיין הסברה שמטרתו להתמודד עם הסתה גזענית נגד הרמדאן. המרכז קורא לכבד את זכותם של המוסלמים להתפלל, לצום ולנהל את חייהם בהתאם לאמונתם, ומזמין גם את הציבור היהודי להצטרף לדרישה להפסיק את ההסתה בתקופת החודש ועד חג אל־פיטר.
מרכז מוסאוא פועל מתרומות הציבור. תמיכה בפעילותו מאפשרת להמשיך במאבק למען שוויון, חופש דת וחברה משותפת המכבדת את כל אזרחיה.
