החברה הערבית חווה בתקופה האחרונה עלייה מדאיגה במדיניות דיכוי ובצעדים מפלים. מתחילת המלחמה נעה עמדת האזרחים הערבים, בין התנגדות להסתייגות מהמלחמה, שהוכרזה על-ידי ישראל וארצות הברית.
מדיניות זו כוללת מעצרים שרירותיים, הסתה שיטתית והגבלות על חופש העיתונות. במקביל נמשכת הזנחה מכוונת בהגנה שוויונית על אזרחים, לצד צמצום המשאבים הממשלתיים המיועדים לצמצום הפערים בתשתיות ובשירותים הניתנים לאזרחים הערבים על ידי הממשלה.
 
מעצרים שרירותיים, דה לגיטמציה ושימוש בכוח
משטרת ישראל מנהלת קמפיין רחב של מעצרים ומעקבים נגד אזרחים ערבים על רקע פוליטי וערכי, בנסיבות שמעוררות חשדות רציניים לגבי חוקיותם. צעדים אלה לוו בליווי תקשורתי גזעני ומסית, ובליווי של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בחלק מפעולות המעצר. המשטרה ושירות בתי הסוהר אף תקפו עצורים פיזית. בין המקרים המתועדים:
* מעצרו של האמן והסופר מג'ד אסדי והעברתו לכלא הביטחוני מגידו, תוך שימוש באלימות כלפיו, והסתה גזענית כלפיו וכלפי החברה הערבית. הפרקליטות קבעה כי אין עילה משפטית להגשת כתב אישום נגדו והוא שוחרר בהחלטת בית המשפט. לפני כן הוא הותקף פיזית ונפשית בכלא מג'ידו.
* אישה מכפר קרע נעצרה בטענה כי נמצא דגל פלסטיני בתוך ביתה, ולאחר מכן שוחררה בהחלטת בית המשפט.
* מוחמד אכרם סאק אללה נעצר בטענה כי צייר את הדגל הפלסטיני על קיר בניין עיריית לוד. המעצר בוצע בנוכחות השר לביטחון לאומי, והוא שוחרר לאחר מכן על ידי בית המשפט המחוזי. הוא הוכה בבית מעצר בירושלים.
* שוטרים תקפו באלימות ילדים וקשישים בעת מעצר של אב במשפחה בעיר לוד. הוא שוחרר לאחר חקירה של שירות הביטחון הכללי. הילדים, שחלקם חולים, הועברו לטיפול רפואי.
* דיכוי הפגנה נגד המלחמה בתל אביב, שכלל תקיפה פיזית וחיפוש משפיל לאחר המעצר, לפני ששוחרר אחד המפגינים.
האירועים המתוארים כאן, הם דפוס של אכיפה בררנית מפלה של החוק למניעת הסתה, המכוונת לדיכוי פוליטי של עמדות המתנגדות לעמדת הממשלה, יותר מאשר ליישום מאוזן של החוק.
 
אפליה בבניית מקלטים ומרחבים מוגנים:
למרות שהאוכלוסייה האזרחית נחשפת במשך עשרות שנים לסיכונים ביטחוניים חוזרים, ממשלות ישראל ממשיכות להזניח את חובתן לספק תשתיות הגנה ביישובים הערביים. נתונים רשמיים מצביעים על פער חד בחלוקת המקלטים:
* ממשלות ישראל הקימו יותר מ-11,377 מקלטים ברחבי המדינה, אך רק 37 מהם נמצאים ביישובים ערביים.
* אפליה מצד רשויות מקומיות בערים מעורבות והיסטוריות גורמת למחסור חמור באמצעי הגנה בשכונות ערביות בערים כמו חיפה, יפו, לוד, רמלה ועכו. בשל מגבלות תכנון, הקמת חדרים מוגנים בשכונות היסטוריות היא מורכבת יותר, ארוכה ויקרה יותר בהשוואה לשכונות יהודיות.
* בשכונת ואדי ניסנאס בחיפה, שבה מתגוררים כ-9,000 תושבים, אפשרויות המיגון מוגבלות למקלט בית-ספר, שנועד לשיעורי חינוך גופני, ולחניונים של כנסיות. הרשויות המקומיות והמוסדות הממשלתיים אינם יוזמים הקמת מקלטים נוספים בשכונות ההיסטוריות, למרות שקיימים שטחים במוסדות קהילתיים ובבתי ספר שניתן להסב למקלטים בהשקעה כספית שוויונית.
* בעיר לוד מדווחים חברי מועצת העיר הערבים שכ -15,000 אזרחים ערבים אין להם מקלט.
* יותר מ-150 אלף אזרחים ערבים סובלים מהיעדר מיגון בכפרים הבלתי מוכרים בנגב.
מצב זה מהווה פגיעה ברורה בעקרון השוויון בזכות להגנה ולביטחון אישי.
 
הסתה שיטתית והתעלמות מערכת אכיפת החוק:
מאז פרוץ המלחמה החריפו קמפיינים של הסתה נגד החברה הערבית והנהגתה באמצעי תקשורת מרכזיים וברשתות החברתיות. חלק מהעיתונאים הערבים היו נתונים לקמפיינים של הסתה שהגיעו עד לבתיהם וכללו איומים שקראו לפטר אותם מעבודתם. למרות הסמכויות החוקיות שניתנו לפרקליטות למאבק בעבירות הסתה, מוסדות אכיפת החוק נמנעים מלבצע חקירות רציניות או צעדי הרתעה, דבר שמבסס אווירה של היעדר אחריות ומעודד הפצת הסתה גזענית במרחב הציבורי ובמקומות העבודה. האכיפה הבררנית גורמת לאווירה עוינת במרחב הציבורי.
 
הגבלות על חופש העיסוק העיתונאי
עיתונאים וכלי תקשורת סבלו בשנתיים האחרונות, מהתנכלות של גורמים ממשלתיים. עיריית חיפה הטילה, מאז תחילת המלחמה, הגבלות ישירות על עיתונאים ערבים ומנעה מהם לצלם באזור הר הכרמל, למרות שהחזיקו באישורים רשמיים מהגורמים הביטחוניים המוסמכים. ארגוני זכויות אדם וארגוני תקשורת התערבו ודרשו להפסיק את הפרקטיקות הללו, הפוגעות בחופש העיתונות ובשוויון ההזדמנויות המקצועי. יצוין כי פעולות אלו אינן בסמכות עיריית חיפה, וכי חלק מהפקחים עמדו מול המצלמות כדי למנוע צילום ואף איימו על העיתונאים.
 
צמצום המשאבים המוקצים לחברה הערבית
הממשלה נקטה צעדים לצמצום תקציבים שנועדו לצמצם פערים חברתיים-כלכליים עד סוף שנת 2025, והטילה מגבלות נוספות על המשך תוכניות לצמצום פערים במהלך שנת 2026, למרות שתקציב המדינה טרם אושר באופן רשמי. מגמה זו מאיימת להעמיק את הפערים בתחומי החינוך, הבריאות, התרבות, הסביבה, התשתיות, הדיור והתעסוקה.
בנוסף, הממשלה החליטה לחדש את ההוראה באמצעות טכנולוגיית זום, הדורשת מחשבים ותשתית אינטרנט מתאימה. משפחות רבות החיות מתחת לקו העוני אינן מסוגלות לרכוש מחשבים לילדיהן. נוסף על כך קיים פער בזמינות רשתות האינטרנט ברוב היישובים הערביים, שכן חברות "בזק" ו"הוט", שקיבלו היתרים ממשלתיים, לא פרסו תשתיות אינטרנט מהיר בכל היישובים הערביים.
 
הדרת האזרחים הערבים מהשיח הציבורי
אמצעי התקשורת בישראל מדירים באופן שיטתי את עמדות ההנהגה הערבית. מאז 7.10.2023 מודרים נציגי הציבור הערבי המתנגדים למלחמה בלבנון, באיראן ובאזור, תוך העדפה לפרשנים בעלי שיח מדיר או אוריינטליסטי והתעלמות ממומחים ערבים לענייני המזרח התיכון. ההדרה מובילה לעיוות השפעת החברה הערבית על השיח הציבורי, ולהדרת קולה מהדיון הפוליטי על כדאיות המלחמה ועל עתיד האזור.
 
סיכום
נתונים אלה מצביעים יחד על מציאות המאופיינת בהחמרת האחיזה הביטחונית, בהתרחבות פערי המיגון, בהתגברות ההסתה ובשחיקה של ערבויות אזרחיות, בהקשר הנתפס כפגיעה ישירה בחברה הערבית בזמן מלחמה. מציאות זו מחייבת בחינה דחופה של המדיניות הנהוגה והבטחת כיבוד עקרונות השוויון, שלטון החוק והגנה על זכויות יסוד לכל האזרחים ללא יוצא מן הכלל.