מאת: רו"ח ועו"ד ריווא חטיב, מנהלת המחלקה הכלכלית במרכז מוסאוא

המלחמה מול איראן וההסלמה הביטחונית שהחלה ביוני 2025, יצרו מציאות כלכלית קשה עבור מאות אלפי אזרחים, שהוצאו לחופשה בעל כורחם. משפחות מחפשות סיוע, עסקים קורסים, וכולם זקוקים לסיוע. מבלי להשתמש בסיסמאות, נדרש היה לייצר תשתית כלכלית אפקטיבית, סולידרית וצודקת שתשיב את האימון. המערכת הבנקאית נדרשה להתייצב לצד האזרחים - הקליינטים.
באיחור, גובש מתווה סיוע רוחבי שמציע דחיית משכנתאות, הלוואות ללא ריבית, פטורים מעמלות, סיוע לעסקים קטנים ומפונים. כל בנק – מבנק הפועלים ועד למזרחי, לאומי והבינלאומי – פרסמו הקלות משמעותיות, בתיאום מול בנק ישראל. ובכל זאת, מי שנפל בין הכיסאות, כמו תמיד, הם החלשים ביותר – בתוכם, החברה הערבית.

איפה היינו במלחמות קודמות?

במלחמות קודמות – מ"צוק איתן" (2014) ועד מלחמת חרבות ברזל (2023), שוב ושוב הוכח כי מנגנוני הסיוע אינם מותאמים דיים לצרכיהם של האזרחים הערבים. הדיווחים והדו"חות הכלכליים הצביעו על כך כי פחות מ־2% מהסיוע לעסקים קטנים הגיע ליישובים ערביים. קרנות הלוואות בסבסוד המדינה כמעט ולא כללו נציגות ערבית בגופים המנהלים, ונמנע סיוע עקב העדר ביטחונות, דירוג אשראי נמוך או ניהול לא דיגיטלי. במילים אחרות – החברה הערבית פשוט לא נראתה על מפת הסיוע, בערבות המדינה.
כך למשל, לאחר מלחמת לבנון השנייה (2006), הוקמה קרן סיוע לצפון – אך פחות מ־1% מהכספים הוזרמו ליישובים ערביים, למרות שיישובים ערבים רבים נפגעו מרקטות. גם לאחר הקורונה, מרבית תוכניות המענקים הותאמו לעסקים מאורגנים היטב – מה שחייב נגישות פיננסית ודיגיטלית שבחלקה אינה קיימת בחברה הערבית. ומה עכשיו? האם נלמד הלקח?

איפה המערכת כשזה נוגע לערבים?
החברה הערבית בישראל מתאפיינת בשיעור הכנסה נמוך, בנגישות חלקית לאשראי, ובפערי בנקאות דיגיטלית. הלוואות בנקאיות לא תמיד זמינות, והריבית – כרגיל – גבוהה יותר. במרכז מוסאוא מודעים למלווים עם עשרות פניות של עסקים ויחידים שלא קיבלו מענה מהבנקים, גם כאשר עמדו לכאורה בתנאים. חלקם אף קיבלו סירוב אוטומטי, בלי יכולת ערעור ממשית.
דווקא כאן בולטת תרומתה של עמותת "עוגן", גוף אשראי חברתי הפועל ללא מטרות רווח, אשר מעניק הלוואות חברתיות ללא ריבית ולפעמים ללא צורך בערבים, תוך מתן ליווי פיננסי ומקצועי מותאם אישית. עוגן פועלת מתוך תפיסה של שוויון הזדמנויות וצדק פיננסי, ומציעה מסלולי מימון מגוונים המתאימים למשקי בית, עסקים קטנים ולעמותות.
בקרב אנשים פרטיים, עוגן מפעילה מסלול ייחודי להלוואה חברתית עד 50,000 ש"ח, בפריסה ארוכה, ללא ריבית וללא עמלות, לתושבים שנפגעו כלכלית מהמצב הביטחוני. לצד ההלוואה, ניתן ייעוץ כלכלי פרטני, בניית תקציב, ותכנית לייצוב והבראה פיננסית. מדובר בפתרון שמחזיר את השליטה הכלכלית למשפחה, מבלי להעמיס חובות נוספים.
במציאות שבה מערכת הבנקאות פועלת לפי מודל מסחרי בלבד, עוגן מהווה אלטרנטיבה צודקת, אנושית ורלוונטית לצרכים של הנזקקים למערך הסיוע הפיננבי בכלל.

צדק חברתי אינו סיסמה
בנק ישראל פועל במסגרת רגולציה ברורה, אך הוא חייב להנחות את המערכת הבנקאית לפעול בגישה שוויונית. החלטות ועדת הכספים לקדם ערבויות מדינה וקרנות סיוע לעסקים בצפון הן חשובות – אך עלינו לוודא שהן לא פוסחות על היישובים הערבים. לא ייתכן כי שוב, בעיצומו של משבר, מונחים כמו "פריפריה" יפסחו על חברה שלמה.
במרכז מוסאוא קוראים לממשלה, לבנק ישראל, ולמערכת הבנקאית – להקים מנגנון פיקוח דו־לאומי לשוויון במתן אשראי, שיכלול מדדים ייעודיים לבחינת אפקטיביות הסיוע לקבוצות מודרות, לרבות החברה הערבית. יש לייצר מסלולים ייעודיים לעסקים ערביים בעלי מאפיינים סוציו־אקונומיים ייחודיים, לאשר קרנות ייעודיות לפיתוח כלכלי יזמי בחברה הערבית, ולשלב אנשי מקצוע ערבים בתהליכי קבלת ההחלטות בקרנות הציבוריות והבנקאיות. ברוב קרנות הפנסיה וההשתלמות קיים ייצוג ערבי מזערי, שלא מעורב בקבלת החלטות על השקעות הכספים.
בנוסף, אנו מציעים חקיקה שתחייב פרסום דו"חות שקיפות מגזריים אודות היקפי האשראי, תדירות הדחיות והיקף הערבויות – כולל פילוח לפי מין, לאום, אזור גיאוגרפי ורקע חברתי. חשוב גם להכליל את עמותות הסיוע הפיננסי, כדוגמת עוגן, כשותפות אסטרטגיות במערך החירום הלאומי, ולא להשאירן בגדר פתרון קהילתי בלבד.
כי בסופו של יום, כלכלת חוסן לא נבנית רק בתל אביב – היא מתחילה גם בשפרעם, בטמרה, בדייר אל־אסד, בקלנסווה, בערערה ובכפר קרע – היכן שנאבקים מדי יום על כל שקל של יציבות.
ביום שאחרי, נמדדת מדינה ביכולתה להעניק ביטחון – גם כלכלי. ההלוואות, הדחיות והפטורים אינם רק פתרונות פיננסיים. הם ביטוי לערבות הדדית. כדי שהחברה הערבית לא תישאר מאחור, יש לבנות מנגנון מותאם תרבותית, מבוסס אמון, שקיפות, ושיתוף פעולה עם עמותות השטח.
המלחמה אולי הסתיימה, אבל מאבקנו לצדק כלכלי – ממשיך בכל הכוח.